תיאורית הצבע של קאנדינסקי תורת הצבע של גיתה שמשה, ללא ספק, נקודת מוצא לבחינת הצבע ע"י קאנדינסקי, אולם כצייר בן תקופה אחרת ורגישות אישית מיוחדת, הוא פיתח, הרחיב והתאים את הנחותיו ומסקנותיו של גיתה לצרכיו שלו ולרוח זמנו. קאנדינסקי האמין שהאלמנט הפנימי של יצירה, הוא "הרגש של נפש האמן, ולרגש זה יש יכולת לעורר רגש אנלוגי בנפש הצופה". עוד לפני שהגיע קאנדינסקי למסקנה שהצבע הוא הביטוי הישיר ביותר של הרוח, ושבאמצעותו אפשר להשפיע ישירות על נפש הצופה, עוררו בו צבעי הטבע שמחה טהורה והתלהבות. קאנדינסקי האמין כי התמונה אמורה לחשוף את עולמו הפנימי של האמן ולאפשר הצצה להתנסותו ברגעי המאבק עם הצבעים, שיש להם חיים עצמיים ודרישות משלהם. קאנדינסקי הגיע בהדרגה למסקנה, שמטרות הטבע והאמנות שונות במהותן, וכי אמנות טהורה לא תיתכן ללא חיסול האובייקט. מחקרו של קאנדינסקי מתבסס על שתי שיטות: אנליטית – תתמקד בחקר הצבעים והצורות עצמם. מתבססת על ההגיון. סינתטית – תעסוק בלימוד הקשרים והזיקות בין הצבעים. נשענת על האינטואיציה. העיסוק הממשי של קאנדינסקי בתיאוריה של הצבע קשור ברצון ליצור שפה אומנותית אוטונומית, שפה שתאפשר להחצין את הצליל הפנימי, ולבטא את התכנים הרוחניים של האמנות המופשטת. על רקע זה אפשר להבין את התעניינותו בתיאוריות קודמות, בייחוד בתורת הצבע של גיתה, אשר ממנה שאב כמה עקרונות יסוד, כולל ההבחנה בין היבטים פיסיולוגיים של הצבע לבין היבטים פסיכולוגיים שלו. לפי גיתה "הצבע והצליל הם כמו שני נהרות שמקורם באותו הר, אבל הם זורמים בנסיבות שונות ולמקומות מנוגדים". רעיון זה מתאים מאד לקאנדינסקי, שלדעתו ההשוואה של האמצעים באומנויות נבדלות, כמו ציור ומוסיקה עשויה להצליח רק אם הלימוד איננו חיצוני-צורני, אלא עקרוני. לדעת קאנדינסקי, טעות היא לחשוב שכללים מביאים לאקדמיזם יבש וקפוא "התיאוריה היא הפנס המאיר את הצורות". קאנדינסקי לקח על עצמו את המשימה לגבש תיאוריה של הציור ולחבר את הדקדוק שלה. כשם שגיתה ייחל לכך, שהתיאוריה שלו תפיג את חששם המוצדק של הציירים מפני תיאוריות אקדמאיות ותסייע להם בעבודתם, כך גם קאנדינסקי האמין שידע אובייקטיבי של חוקי השפה יהיה עבורם "כוח מסייע הכרחי". קאנדינסקי לא שאף לחיקוי חיצוני של הטבע, אלא לביטוי מופשט של רעיונות ורגשות פנימיים בעזרת שפה, שחוקיה מושתתים, כניסוחו של גיתה, על עקרון משותף לטבע ולמחשבה האנושית – עקרון הקוטביות. כמו גיתה טוען גם קאנדינסקי ש"צהוב הנו הצבע הקרוב ביותר לאור" בעוד ש"כחול שייך תמיד למשהו אפל".