|
הצבעים ומשמעותם |
|
כחול |
צהוב |
|
צבע השמיים, קורא לאינסוף, מעורר כיסופים לטהור, לעל חושני. לדעת התיאוסופים, מעורר הכחול רגש דתי שמיימי. מבחינה סימבולית הוא מעורר רגיעה ומוביל למלנכוליה ולחלום בהקיץ. זהו צבע קר ורוחני שיוצר תחושה של תנועה אופקית מן הצופה ובנוסף אליה תנועה קונצנטרית (אל המרכז). |
צבע ארצי טיפוסי, אין לו עומק רב, הוא משרה אי נוחות, הוא עוקץ, מרגיז ולפעמים מעורר תחושת אלימות. בזיקה למצב רוח, הוא יכול לבטא שיגעון, זעם משתולל, או קנאה. זהו צבע חם וגשמי שיוצר תחושה של תנועה אופקית אל הצופה ובנוסף אליה תנועה אקסצנטרית (מהמרכז החוצה). |
|
שחור |
לבן |
|
גם הוא אין, אבל אין בו אפשרויות. כמוהו כשתיקה נצחית ללא עתיד, ללא תקווה. מאחר שכלפי חוץ חסר השחור צליל, כל צבע אחר יצטלצל עליו בצליל חזק ומדויק יותר. יש בו תנועת התנגדות מוחלטת, משוללת כל פוטנציאל – מוות. |
" הוא כעין סמל של עולם שבו נעלמו כל הצבעים בתורת תכונות וישויות חומריות. עולם זה נעלה כל כך, עד שאין אנו קולטים משם שום צליל. הלבן פועל על נפשנו כשתיקה גדולה, שהיא מוחלטת לגבינו", אך "אין זו שתיקה מתה, אלא רבת אפשרויות".על הלבן מתעממים צליליהם של כל הצבעים כמעט. יש בו תנועת התנגדות נצחית, אך בכל זאת יש בה פוטנציאל – לידה. |
|
אדום |
ירוק |
|
חיבור ברוח של צהוב וכחול, "מגשר ע התהום שבין הצהוב לכחול" האדום מצוי בתנועה מתמדת מבלי להתקדם על פני השטח. האדום הוא הצבע הכי מרגש, הוא שמח, חי, אך מעצבן. האדום הוא עשיר מאוד ורב שינויים בהתאם לנטייתו לצהוב החם, או לכחול הקר. |
תולדה של חיבורם בחומר של הצהוב והכחול, אבל מאחר שבירוק חבויים כחול וצהוב ככוחות משותקים העשויים לההפך שוב לפעילים כאשר משתנה היחס ביניהם, טמונה בו אפשרות של תחייה. צבע סטאטי, אין לו שום צליל לוואי של שמחה, או עצב, או התרגשות, ולכן הוא מקרין שלווה, אבל עד מהרה הוא נעשה משעמם. |
|
סגול |
כתום |
|
נוצר ע"י העצמה של היסוד הפאסיבי של הכחול בתוך האדום. נוצר מנסיגת האדום לתוך הכחול, ולכן יש לו נטייה להתרחק מן האדם. |
נוצר ע"י העצמה של היסוד האקטיבי של הצהוב בתוך האדום. אדום חם בתוספת צהוב, יש בו התחלה של תנועת הקרנה כלפי חוץ, דבר שגורם לו להיות קרוב יותר לבני אדם. |