קומפוזיציה והרמוניה לשרות הקומפוזיציה הטהורה עומדים שני אמצעים: צבע וצורה. לכל צורה ולכל צבע יש צליל פנימי משלו, לכן, הזיקה ביניהם יכולה להתבסס על הקרבה בין צליליהם: צהוב – זויות חדות – משולש. כחול – זויות כהות – עיגול. אדום – זויות ישרות – ריבוע. עפ"י קאנדינסקי "כל האמצעים כשרים להגשמתה (של הצורה), ההגיון והאינטואיציה". חירות חדשה זו אפשרה לקאנדינסקי להשתחרר מכל המוסכמות של הציור הפיגורטיבי המסורתי: 1. במקום החלל הפרספקטיבי – ליצור תחושת חלל חדשה, תוך "שימוש נכון בתכונות הצבעים להזדקר קדימה ולסגת אחורה, לשאוף להתבלטות ולהתכנסות". 2. במקום תמונת עולם שמייצגת יחס היררכי בין שמיים וארץ – לבטל את המושג המסורתי של למטה/למעלה הנשען על חוק המשיכה, ולהסתמך רק על המשקל הפנימי המשתנה של הצבעים. 3. במקום ביטוי שנשען על נרטיב או אסוציאציות אובייקטיביות – להבליט ולהעצים את האיכות הרגשית והרוחנית (התוכן) של היצירה באמצעות חיבור ופיזור של מתחים בין צורות וצבעים.