דונאטלו-Donatello -Donato Di Niccolo Bardi (1387\90-1466) היה הפסל החשוב ביותר ברנסנס המוקדם. נהוג לחלק את הביוגרפיה האמנותית של דונטלו ל - 3 שלבים אשר תואמים את התפתחותה של אומנות הרנסנס במחצית הראשונה של המאה ה - 15. שלב א' - יצירתו המוקדמת מ - 9 - 1408 דויד (שיש 195 ס"מ גובה) ראה תמונה הינה דוגמא לשלב זה ,שבו מודגשות ההשפעות הגותיות. דמות מסוגננת, חיננית למדי, העומדת בתנועת "S" האופיינית לגותיקה. מלוא תשומת הלב הקדיש דונטלו לקפלי הבד ולתלתלי השיער, הבלתי טבעיים של הנער המנצח (דויד) ושל הענק המנוצח (גוליית). הקווים המסולסלים, הקישוטיים, מאפיינים את עיצוב הדמות. ניכר אצל דונטלו עניין החורג מהגותיקה: הצללות עמוקות היוצרות ניגודים שתורמים לטבעיות מסויימת (נפחיות) ואף לאפיון אישיותי. למשל בפסלי הגומחות שבכנסיית "אור סן-מיקלה" (ORSANMICHELE), מרקוס הקדוש (1410), ג'ורג' הקדוש - ראה תמונה (1415) ויוחנן אונגליסט (1415 ). שלב ב' - אחרי מסעו לרומא בשנות ה - 20 של המאה ה - 15 , דונטלו משתחרר מהשפעות גותיות ומחפש לתת ביטוי לתפיסת האדם ההומניסטית המעמידות את האדם במרכז. משלב זה בחייו אביא שני פסלים : דוד (1430) וגטאמלטה (1450) הם משמשים דוגמא להשפעה הכבירה של הקלאסיקה-הרי מדובר בתחייה של העת העתיקה- על עיצוב דמות האדם , יחד עם הדגשים אזרחיים השייכים לתקופתם-הם. דוד הצעיר(1430/46), ברונזה, גובה 158 ס"מ הינו פסלו השני של דונטלו בנושא. הפסל החדש מציג דמות גבר צעיר עירום, הקפי. פסל זה היה הראשון באמנות המערב, מאז יוון, שבו הופיעה דמות של גבר עירום. גטאמלאטה (1445/50) מצבת זיכרון לארסמו דה נרני (ERASMO DA NARNI), פסל ברונזה, גובה 340 ס"מ, פדובה. פסל זה מציג את דמותו של מצביא ומפקד גדול של צבא ונציה. מאז ימי הקיסרים הרומיים (מרקו אורליוס - ראה תמונה) לא נבנו פסלים כאלה. מלבד דונטלו אף אחד אחר לא יכול היה אז להתמודד עם המשימה המונומנטלית . יש בפסל הפרש האנשה של רעיון התהילה. האדם שבמרכז תפיסת העולם הרנסנסית זוכה להערצה והנצחה. שלב ג' - שלב זה ביצירתו נחשב לאישי ביותר. דונטלו המבוגר המוכר והנערץ מדגיש נטייה שהייתה קיימת תמיד: העניין שלו בהבעה, בצדדים היותר פסיכולוגיים של הדמויות. הפסל מריה מגדלנה (1445) עץ עם ציפוי זהב, גובה 192 ס"מ, שייך לתקופה זו. דונטלו גילף את דמותה בעץ רך, כך שכל עצמת ההבעה מורגשת.