פעילות צבאית שמטרתה לפגוע בבריטים כדי לשבור את כוחם. מיצוי כל האמצעים נגד הבריטים: דיפלומטיים וכוחניים
לאחר כניעת גרמניה במאי 1945 וניצחונן של בנות הברית, הלח"י (ארגון לוחמי חירות ישראל - שיצא מהאצ"ל - ארגון צבאי לאומי - ונלחם בחריפות נגד הבריטים) יצא לערוך את חשבונו האידיאולוגי והפוליטי. העבר לימד את הלח"י שלא יצפה לשינוי לטובה... בריטניה, שלא הניחה ליהודי שארית הפליטה להיכנס לארץ ושלחה אותם למחנות בקפריסין - במסגרת מדיניות "חסימת השער", אסרה ועינתה אנשי מחתרת. הלח"י החליטה על מלחמה חסרת פשרות בבריטים. בתום המלחמה, כאשר נודע גודל האסון שהתרחש בשואה, החליטה הנהגת הציונות לפעול למען הקמת מדינה יהודית, מה שיתרום לפתיחת שערי ארץ ישראל בפני ניצולי השואה. הנהגת הישוב העברי קראה ל"ציונות לוחמת" וקיוותה שבמסגרת הסדר העולמי החדש ולנוכח זוועות השואה תקודם הקמת המדינה היהודית. ביולי 1945, בחירות בבריטניה. וינסטון צ'רצ'יל, שחלק מתוכניותיו היו להקים מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל, הפסיד. במקומו נבחרה מפלגת ה"לייבור" בראשות קלמנט אטלי ושר החוץ שלו ארנסט בווין. הממשלה הבריטית החדשה החליטה לדבוק במדיניות הספר הלבן השלישי שתאמה את האינטרסים של בריטניה במזה"ת בקרב הערבים. הציונים התאכזבו מממשלת ה"לייבור", ובעיקר ממדיניות שר החוץ שלה, שהפכה לסמל למדיניות שקשה לשלב בה את פתרון הציונות ומנעה עליית יהודים לארץ. המחתרות היהודיות (אצ"ל, לח"י) לחצו על מנהיגי הישוב לצאת לפעולות נגד הממשל הבריטי בארץ. דעת הקהל בארץ זועזעה מהמדיניות הבריטית, ומנהיגי הישוב נכנעו ללחצי הרחוב (במיוחד לאחר הצהרת בווין שדחה את תוכנית העלאת 100 אלף העקורים מאירופה, של טרומן האמריקני). בן גוריון הכריז על מאבק מקיף במדיניות הבריטית: מאבק דיפלומטי בשילוב מאבק מבוקר באלימות (מתוך תקווה שהעולם ובמיוחד ארה"ב יגיבו באהדה למאבק העברי). "יום הניצחון הוא יום תביעה"- בעלות הברית סיימו מלחמתן בגרמנים, כעת מתחילה מלחמתה של הציונות להקמת מדינה יהודית- זה הזמן לפעולות טרור. בסתיו 1945 הוחלט על הקמת תנועה משותפת שתילחם בבריטים- "תנועת המרי העברי" האצ"ל והלח"י קיבלו את מרות ה"הגנה", שקבעה את הפעולות האלימות. הוחלט על פעילות של ועדה סודית מתאמת, "ועדת איקס", לתאום פעולות ההגנה האצ"ל והלח"י.	הגורמים להקמת תנועת המרי
נבחרה ועדה בת שישה חברים (שמטעמים סודיים וביטחוניים כונתה "ועדת איקס"). חברי הועדה היו נציגי הזרמים הפוליטיים העיקריים בישוב: הרב פישמן, פרש ברנשטיין, משה קליינבוים, לוי שקולניק, יעקב ריפתון וישראל ארצלסון. לוועדה צורף גם דוד רמז, כיועץ. הנהלת הסוכנות היהודית שימשה כמפקחת על הועדה. המפקדה הארצית של ההגנה והמטה הכללי שלה שימשו כמוציאים לפועל של החלטותיה. הועדה שמה לה למטרה להגביר את הלחץ על ממשלת בריטניה כדי שזו תפסיק לדגול במדיניות הספר הלבן השלישי. בד בבד עם פעולות המאבק המזויין פעלה הועדה גם בנושאי העפלה והתיישבות. כך הראתה את הקשר הלגיטימי של פעולות הטרור נגד הבריטים. "ועדת איקס" ניהלה את המאבק כל עוד הייתה הסכמה בין חבריה. במקרים של חילוקי דעות (למעט פעולות לרכישת נשק וגיוס כספים לשחרור אסירים), הביא כל נציג את הבעיות לדיון בהנהלת מפלגתו, ובסיבוב השני, ניסו למצוא פתרון כולל.
למעשה, אף צד משלוש המחתרות לא ויתר על ציפיותיו מבריטניה: הלח"י - רצו פינוי מוחלט של הבריטים מהארץ. האצ"ל - לחצו על השלטונות לקבל עצמאות שלאחריה יהיה אפשר לשתף פעולה עם בריטניה. ה"הגנה" - קיוו למפנה מדיני שיתיר ליהודים לעשות כרצונם בארץ ישראל.
במהרה התדרדרו היחסים בין שלושת המחתרות. הקמת 'האחדות הלוחמת' הייתה בעיני ההגנה "רע במיעוטו", ובעיני הלח"י והאצ"ל "טוב במיעוטו". כלפי חוץ, לא הודתה ההגנה בהסכמיה עם הארגונים אך היה לה נוח שהבריטים יחשבו שיש לה גם עמדת כוח בקשר למאבק בארץ. שלושת הארגונים העירו וביקרו אחד את השני, כך, גבר הלחץ לנתק את שיתוף הפעולה בין המחתרות.
במהלך חודשי המרי אוקטובר 1945 עד אוגוסט 1946 בוצעו 11 פעולות גדולות (8 מהן ע"י הפלמ"ח, 3 מהן ע"י האצ"ל והלח"י), בנוסף לפעולות קטנות רבות
מבצע שעיקרו חבלות חמורות וכמעט בלתי הפיכות במסילות הברזל המנדטוריות ברחבי הארץ, במסגרת תנועת המרי. בליל ה 31 באוקטובר 1945, חיבלו חמישים חוליות מאומנות של לוחמי הפלמ"ח ברשת מסילות הברזל, ב- 153 מקומות שונים. המבצע התבצע בכל רחבי הארץ והופעלו בו כל יחידות הפלמ"ח. הם פוצצו מעתיקי פסים, צמתים, הצטלבויות גשרים וגשרונים. הפעולות בוצעו תוך כדי הקפדה על הימנעות מפגיעה בנפש. כל חוליה כללה חבלנים ומאבטחים, וכל החוליות חזרו לביתן בשלום. באותו לילה, הטביעה חוליה מיוחדת של הפלמ"ח (הפלי"ם - פלוגות מחץ ימיות) שלוש אוניות משמר בריטיות. מבצע זה נחשב עד היום לנועז ומבריק, גם בביצוע וגם בתכנון. המבצע העלה את המורל בכל רחבי הארץ ובמיוחד בקרב לוחמי הפלמ"ח.	"ליל הרכבות"
אוקטובר 1945, אנשי ההגנה שיחררו מעפילים שנאסרו בעתלית ע"י הבריטים (בגלל הגבלת העלייה בספר הלבן3). בפעולות הטעייה הצליחה ההגנה לשחרר את האסורים ולהעבירם לקיבוץ בית-אורן.	שחרור מעפילים בעתלית
ליל ה23- במרץ 1946, מכיוון שהבריטים תפסו כמה ספינות מעפילים, הוחלט לנסות להשיט ספינה לעבר חוף תל-אביב במבצע מאובטח, ולהעלים במהירות את העולים בקיבוצי הסביבה. הוחלט על האונייה "וינגייט" שהביא עמה 238 מעפילים מאיטליה. זו הייתה אמורה להיות גולת הכותרת של פעולות תנועת המרי. הבריטים הבחינו בכוחות רבים שנעו לכיוון תל אביב, והרגישו שמשהו עומד להתרחש. הם הזעיקו את כוחותיהם, והספינה נלכדה עוד בטרם הגיעה לחוף תל-אביב. בינתיים פרצו התנגשויות בין הצבא הבריטי ובין אנשי ההגנה והפלמ"ח שהיו כבר ערוכים בת"א. חברי חוליית החסימה של ה"הגנה" נהרגו. לכאורה היה "ליל וינגייט" כישלון חרוץ. רבים מיעדיו לא מומשו, אולם, הוא היה מאוד אפקטיבי בכל הקשור ביחסי הציבור של תנועת המרי: "ליל וינגייט" היה הוכחה ליכולתה של ה"הגנה" לתכנן ובצע פעולות בהיקף רחב בשילוב עם העורף האזרחי. הסתבר שיש משמעות רבה לחלק הגלוי של המאבק נגד הבריטים. ת"א הפכה למרכז העימות שעיקרו המחאה הגלויה נגד הספר הלבן.	"ליל וינגייט"
נובמבר 1945, חבלנים אנשי אצ"ל ולח"י הניחו חומר נפץ על הבניין, בחיפוי הכוח המרכזי. הפצצות התפוצצו והרסו חלק גדול מהבניין.	התקפה על מרכז הבולשת ביפו
לשדה התעופה שליד כפר סירקין, הגיעה קבוצה של אנשי לח"י, במטרה לחבל במטוסים הבריטים שם. הם הגיעו לשדה התעופה במשאית צבאית גדולה, שעברה בשעת העוצר של המחנה הצבאי הבריטי שליד שדה התעופה, מבלי לעורר חשד, 30 איש חמושים מסתתרים בתוכה. גדר התיל של שדה התעופה, נפרצה במזמרות, והחבלנים הניחו מטעני חבלה מתחת לכנפי תשעה מטוסים בריטיים. הסימן המוסכם לנסיגה היה שריקה. מפקד המבצע שרק, והחיילים נסוגו מהמקום בקבוצות קטנות לכיוון תל-אביב. הפעולה נסתיימה בהצלחה גדולה. בפעולה קטנה אח"כ, נותק זרם החשמל לשדה, ובחסות החשיכה חדרו לשדה ופוצצו שני מטוסים נוספים.	התקפה על שדות התעופה
27.12.45, בוצעה ההתקפה של אנשי באצ"ל על בניין המשטרה בירושלים. הפעולה, בוצעה למרות שלא אושרה על ידי מפקדת תנועת המרי וועדת איקס. לפנות ערב החבלנים תפסו עמדות חסימה כדי למנוע הגשת עזרה בריטית למותקפים, ובשעה 19:00 פתחו באש לעבר בניין המשטרה הבריטית, מבניין ממול. בחסות החשיכה ותחת חילופי האש המטעים ניגשו החבלנים ופוצצו בחומר נפץ את הדלתות הראשיות. מיד לאחר מכן, נכנסו והניחו חבילות נפץ בתוך הבניין, הפעילו אותן, וברחו. תוך מספר דקות, הבניין התפוצץ.	התקפה על מרכז המשטרה בירושלים
ה"הגנה" תכננה ארבע פשיטות בו זמנית כנגד ארבעה בסיסים של המשטרה הבריטית. הפשיטות תוכננו כפעולות של חדירה שקטה לבסיסים (שניים מהם היו בלב היישוב הערבי). תכנון נוסף היה לפוצץ את כלי הרכב המשוריינים ומבנים, ואז לבצע נסיגה מהירה. שתי פשיטות הצליחו - בשפרעם ובכפר-ותיקין. יחידה מהגדוד העברי חדרה לבסיס ליד כפר-ותיקין, והעלתה באש מכוניות ושריוניות, ונסוגה ללא נפגעים. כוח מהגדוד הראשון פשט על משטרת שפרעם, פגע במכוניות ובמבנים. הכוח שפשט על משטרת ג'נין, אחר להגיע ליעד בזמן שנערכה הפשיטה על שפרעם. בבניין המשטרה בג'נין הוכרזה כוננות, וגורם ההפתעה אבד. הפעולה הרביעית - בסמוך לתל-אביב, הנשק הגיע באיחור ולקח זמן רב לנקותו. בשל כך נדחתה הפעולה על ידי המפקדה המקומית, מבלי לתאם זאת עם שאר הכוחות, כך שהפושטים מצאו עצמם נגד אויב ערני מאוד ומוכן, שהוזהר על ידי הפשיטות האחרות שכבר התקיימו. בנוסף, נסוג כוח החיפוי בגלל זיקוק דינור שנורה על ידי הבריטים, שהיה גם הסימן המוסכם לנסיגה על ידי המבצעים. למרות זאת, המפקד המשיך במשימה, הגדר נפרצה, והחבלנים זחלו פנימה אל עבר המשוריינים, ופוצצו אותם. בשעת הנסיגה, נפלו עוד לוחמים.	התקפה על המשטרה הבריטית הניידת
למרות התנגדות מפקדת המרי העברי, קידם האצ"ל ב- 6 במרץ 1946, את פני וועדת החקירה האמריקאית ביום הגיעה לארץ ישראל בהתקפהלאור יום. ארבעה אנשי האצ"ל נכנסו למחנה צריפין בשעה 12:30 בצהרים, לבושים במדים בריטים, ובראשם עמד "קצין" גבוה. החיילים הבריטים לא הבחינו בזהותם האמיתית של חברי המחתרת, והם פירקו את נשקם של הזקיפים וכלאו אותם, והעמידו במקומם "שומרים" מהמחתרת. חברי החוליה ניגשו למחסן הנשק והשתלטו על עשרות חיילים וקצינים בריטים שפגשו בסביבה, כך לקחו כמות רבה של ארגזי נשק על מכוניתם. כשניסו לקחת מכונת ירייה שהייתה על טנק, התגלה התכסיס. התפתח קרב יריות, ולפני שנסוגו לוחמי האצ"ל, הם שמו חומר נפץ במחסן הנשק ופוצצו אותו. למחרת השתוללו לוחמי הדיוויזיה המוטסת בעיר תל-אביב. סמוך לחצות פרצה קבוצה בריב ליד קולנוע "אופיר" בתל-אביב. הבריטים השליכו פצצות כדי להפחיד - וברחו.	מבצע "נשק"
ב-3.4.46 יצאו שלוש מחלקות של האצ"ל בדרום, לחבל במסילת הברזל ובגשריה. מחלקה אחת פוצצה שני גשרי-רכבת ליד יבנה, והשנייה פוצצה מעברי מים וגשרים קטנים ליד רחובות. שתי המחלקות הראשונות ביצעו את המשימה בשלמות, וחזרו הביתה בשלום. המחלקה השלישית נתקלה בהתנגדות עזה של שומרי המסילה הערבים, ולאחר קרב קשה, מסרה עצמה חצי המחלקה שנותרה לידי הצבא הבריטי, והובאה לדין בפני בי"ד צבאי.	התקפה על מסילות הברזל
17/6/1946, כמה יחידות פלמ"ח פעלו במקביל לפיצוץ 11 גשרים ברחבי הארץ. המבצע עבר כמעט כולו בהצלחה. 10 גשרים פוצצו ללא תקלה. רק בגשר הרכבת באכזיב נתגלו החבלנים, 14 מהם נהרגו והגשר לא פוצץ.	"ליל הגשרים"
17/6/1946, במקביל לפעולת הפלמ"ח, ביצע הלח"י פעולת חבלה במיתקן שהיה בלב מחנות הצבא הבריטי. הפעולה נועדה להיות הגדולה בתולדות הלח"י. השתתפו בה 45 לוחמים. מודיע של הארגון מסר מידע מדויק והתקיים סיור מוקדם במקום. הלוחמים ביצעו הרס רב בבתי המלאכה: הרסו קטרים ומכונות, כעבור 50 דקות החלו לסגת. בעת הנסיגה (במשוריין) נתקלו במחסום טנקים בריטיים שפתחו באש. נהרגו 11 לוחמים, 23 נתפסו והועמדו למשפט ועל רבים מהם נגזר עונש מאסר עולם.	התקפה על בתי המלאכה בתחנת הרכבת בחיפה
17/6/1946, האצ"ל חטף בתל-אביב חמישה קצינים בריטים ובירושלים נפצעו קצין מטה ושני חיילים. מטרת החטיפה- קלפי מיקוח עד שיומרו גזרי המוות שהוטלו על 2 חברי אצ"ל למאסר עולם. מששוחררו הקצינים הבריטים, הרגו הבריטים את האסירים אנשי האצ"ל. יום לאחר מכן, נערך חיפוש בכפר גלעדי, למרות התנגדות של מאות מתושבי הסביבה, במהומות נהרגו שלושה יהודים, ועוד יהודי בשם עמרם רוזנברג נורה למוות בתל-אביב. שני הקצינים הבריטיים שירו בו, ברחו מהעיר. באותו יום נמסר שצ'רצ'יל תבע בפרלמנט הבריטי ויכוח על שאלת ארץ-ישראל ופתרונה.	חטיפת קצינים בריטים
האצ"ל לא הסכים עם קריאת בן גוריון להפסקת הטרור. הפעולה האחרונה במסגרת תנועת המרי שתוכננה עוד קודם לפירוקה אך נגנזה בעקבות השבת השחורה. מנחם בגן, איש האצ"ל החליט בכל זאת להוציאה אל הפועל. הפעולה במלון החלה לאחר השעה 12:00 בצהרים, 22.7.46, בעת שמשרדי הממשלה המנדטורית הבריטית, שהיו ממוקמים במלון, המו אדם. קבוצת אנשי לח"י ואצ"ל שהתחפשו לסבלים ערבים, הביאו כדי חלב גדולים, בהם היה מונח חומר נפץ, והכניסו אותם למלון. הכדים הוכנסו למרתף המלון, הקבוצה הפעילה את מנגנוני ההשהיה וברחה. זמן קצר אחרי השעה 12:15, כאשר ניתן האות שהקבוצה יצאה בשלום, התקשרו אנשי הלח"י להנהלת המלון, בכדי להזהירם מהפצצות, כדי שיספיקו להוציא את האנשים בבניין. הטלפניות לא התייחסו לאזהרות ברצינות. בשעה 12:40 הרעידה התפוצצות אדירה את כל חמשת הקומות של האגף הדרום-מזרחי, שהתמוטט בעקבותיה. האבדות בנפש הסתכמו ב- 91 ( 17יהודים, 28 בריטים ו- 41 ערבים) ו- 476 פצועים הפיצוץ עורר ביקורת חריפה בישוב בשל הפגיעה באוכלוסייה אזרחית.	פיצוץ מלון המלך דוד
תגובת הבריטים
הבריטים הטילו עוצר על תל-אביב וירושלים. הצבא הבריטי החל בחיפושים: בירושלים 81,000 איש נעצרו והוחזקו ללא מזון שינה. החיפושים נערכו גם ברמת-גן, שם נעצרו כ150 איש ונשלחו למחנה המעצר בלטרון.	בעקבות התקפת האצ"ל והלח"י על מרכזי המשטרה בירושלים וביפו (דצמבר 1945)
שבת בבוקר, 26/6/1946. לאחר שפעולות תנועת המרי רבו והסבו מכות רבות לבריטים, הבינו הבריטים שפעולות-נגד לא יצליחו לעצור את המאבק העברי, ויש להגיב ביד קשה. הוחלט לבצע פעולה מוגבלת נגד היישוב. המבצע היה חלק מתוכנית נרחבת יותר "תוכנית אגאתה" שתכליתה חיסול ה"הגנה". מטרת "מבצע ברודסייד" (סודי) הייתה להשאיר את הישוב ללא מנהיגיו ע"י מעצר מנהיגי הסוכנות, אנשי הגנה וחברי המחתרות. לגלות נשק לא חוקי , כמו-כן לגלות מסמכים שיספקו הוכחה לפעילות הלא חוקית של הסוכנות. אולם, לפני מימוש המבצע הועברו ידיעות לידי ההגנה על ידי קצין בריטי אוהד, למרות שלא יכול היה לציין את המועד המדויק. בהגנה קיוו שפרסום המבצע הסודי יביא להורדתו מסדר היום, ופרסמו את פרטי המבצע ברדיו. אולם, הבריטים לא חששו, ובערב השבת, הועבר למפקדי ההגנה, שהמבצע מתוכנן לשבת. ההגנה החביאה את המסמכים ואת אנשיה המבוקשים. ההגנה קבעה שההתנגדות תהיה סבילה בלבד כדי למנוע מרחץ דמים. בשבת נחסמו הגבולות והתקשורת, והוטל עוצר כללי בתל-אביב וירושלים. ב27 ישובים נערך חיפוש. בירושלים תפסו את בנייני הסוכנות היהודית, וחברי ההנהלה נאסרו בלטרון. 2,300 איש ובתוכם 200 אנשי פלמ"ח ואנשי קיבוצים רבים, נאסרו ונשלחו למחנות מעצר. במהלך החיפוש אחר הסליקים נתגלה מחסן הנשק המרכזי בקיבוץ יגור. הנשקים הוחרמו.	"מבצע ברודסייד"= "השבת השחורה":
השלכות "השבת השחורה": השבת השחורה חשפה את חסרונותיו של המרי העברי, לא רק שהתנועה לא השפיעה על שינוי המדיניות הבריטית, אלא שעמדת הבריטים הוקשחה והייתה סכנה שהיישוב יאבד את מכשיר הכוח היחיד שלו- ארגון ה"הגנה"- שהוא הסיכוי לניצחון בעימות הצפוי נגד הערבים. התבססה העמדה שיש להפסיק את דרך הטרור. בן גוריון קרא להפסקת הטרור ולהדגשת הפעילות הדיפלומטית.
לאחר הפיצוץ, קבעו הבריטים שבתל-אביב, כל אדם מגיל 17 ומעלה שימצא במקומות חשודים, ייבדק. ב 31.7.46 הוטל עוצר על ירושלים בשעות הבוקר. העוצר נמשך 4 ימים. במבצע השתתפו למעלה מ20,000 חיילים בריטים. נחקרו למעלה מ1,000 איש, 762 נעצרו לחקירה נוספת. בין העצורים היה יצחק זרינצקי, מראשי הלח"י. בבית כנסת הגדול בירושלים נתגלה מחסן נשק של הלח"י, היו בו 16 מקלעים, 9 אקדחים. במקומות נוספים, נתגלו נשקים, הנזק ללח"י נאמד בחצי מליון לירות. החיים בעיר הושבתו, ואף אדם לא הורשה לצאת מביתו, למעט בעלי התפקידים הנחוצים.	בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד, "מבצע כריש":
האווירה הכוללת: בריטניה ממשיכה להתנכל ליהודים, גם אחרי השואה.
הסיבות לפירוק "תנועת המרי העברי"
הסיבה העיקרית לפירוק תנועת המרי, הייתה "השבת השחורה". לאחר "השבת השחורה" דרש חיים וייצמן, שהיה נשיא הסוכנות היהודית, לדחות את כל פעולות הנשק החם, כיוון שמשמעות פעולות אלה היא כהכרזת מלחמה נגד בריטניה. הפיצוץ במלון המלך דוד, זיעזע עמוקות את הציבור, ובתנועת המרי עצמה הייתה תדהמה גדולה, והודעה מטעמה אמרה שהיא שוללת הריגת אנשים חפים מפשע. בעקבות כך יצאו היותר מתונים ודרשו שהנהלת הסוכנות היהודית, והוועד הלאומי יתפטרו מתפקידם. גם תוצאות הבחירות לקונגרס הציוני, שנערך באוקטובר 1946, גרמו לפילוג היישוב לשניים: צד אחד דגל במאבק צמוד, שלא הצריך פעולות שאינן קשורות לעלייה והתיישבות, וצד שני דגל במאבק רצוף, וטענו שרק בכוח תושג המטרה הציונית, ואפילו יחייב הדבר הימנעות מפעולות. בישיבה שהתקיימה בראשית אוגוסט 1946, החליטה הסוכנות היהודית להפסיק את פעולות המאבק, ולתבוע מבריטניה הקמת מדינה יהודית בתמורה להפסקת הפעולות. ארגון ה"הגנה" קיבל את ההחלטה במרירות רבה, ובהתאם לעקרונותיה ולאישיותה, קיבלה ה"הגנה" על עצמה את הדין, אך טענה שהנוער ילך אחרי ההנהגה הלוחמת. האצ"ל והלח"י הודיעו על סירובם להפסיק את פעילותם, ובכך יצאו ממסגרת תנועת המרי.
כחודש לאחר פיצוץ מלון המלך דוד חידשו האצ"ל והלח"י את פעולותיהם כנגד הבריטים. התקיפו מסילות ברזל, חיבלו בצינור המוביל מבתי הזיקוק לנמל חיפה, חיבלו בקווי טלפון, פוצצו את בניין הבולשת הבריטית ביפו, שדדו בנקים בת"א, פרצו לכלא עכו ב- 4/5/1947 ושחררו 41 חברי המחתרות שהיו בכלא, 3 חברי אצ"ל שנתפסו הוצאו להורג ביולי- בתגובה נמצאו שני סמלים בריטיים תלויים באזור נתניה.